|
|
|
להתבגר ולסמוך
פורסמה בתאריך: 23/02/2011 18:31
אני מרגישה שאני צריכה לעשות צעד גדול במערכת יחסים הזוגית שלי.
צעד של לסמוך ולהתבגר.
אני כעת במערכת יחסים יציבה עם בן זוג תומך ואוהב ופתוח, לאחר שנים בהם הייתי במערכות יחסים קשות, עם בני זוג מניפולטיביים מאוד, קטנוניים, שחויתי מפורשות שאינם רוצים בטובתי אלא חושבים על האינטרסים האנוכיים הנלוזים של עצמם ופגעו בי פיזית ונפשית.
כעת, אני רואה שגם לאחר שנתיים במערכת היחסים הנוכחית הבריאה, אני עדיין חשה בפחד ממניפולציות, בצורך להתגונן ולתקוף. בפחד שבן זוגי מנסה להשתלט על חיי, לחנוק אותי, לקחת ממני את החופש ושעליי ללא הרף לשמור על עמדתי, להלחם לחופש שנלקח ממני- למשל שהוא לא מוכן שאני אעשן, ועל כן אני לא חופשייה לחלוטין.
יש לי פנטזיות לפעמים לעזוב את מערכת היחסים, ואת הארץ ולסוע למסע פרוע של חופש, ומצד שני הרבה פחד ותחושה שאני הולכת להפנות עורף לאדם מדהים, רגיש ואוהב וקשר יפה שנרקם, ושאולי כדי שארגיש חופש במקום בו אני נמצאת ולא אחפש שינויים גדולים.
במקומות האלה אני רואה את הצורך לסמוך יותר על האדם השני, להבין שאני לא תחת תקיפה, ולהתגבר על הפוסט טראומה.
בנוסף, יש את הנושא של להתבגר. בילדותי גדלתי בתחושה שאני מרכז היקום, כל מה שרציתי הוגשם על ידי הוריי, יש לי תחושה שמגיע לי את כל מה שאני רוצה וצריכה מאחרים. ואם אני לא מקבלת זאת סימן שלא מתחשבים בי. אני חיה בהתחשבנויות רבות של כמה אני נותנת בקשר לעומת כמה בן זוגי נותן לי בקשר, ורבות מתרעמת עליו,יורדת לחייו, צועקת וכועסת שהוא לא עשה כל מיני דברים שמבחינתי זה החלק שלו, שהוא אמור לעשות, כמו להוציא את הזבל שנערם בבוקר מדי פעם, לשטוף את הכוס שלו וכו'. אני מרגישה במקומות האלה במשחק של קורבנות שמעלה בי זעם גדול מנשוא ואני פורקת אותו על בן הזוג, שוב ושוב, ואז נתקפת אשמה ומרגישה שנהגתי כאחוזת שיגעון ומפחדת שהוא ירצה לעזוב אותי ושאני חונקת את הבן אדם הטוב והתמים הזה, ושאני אשחק אותו, אקלקל, אהרוס אותו ואוביל אותו לאבדון יחד איתי בדרך של השיגעון הזה.
אתמול הערתי אותו באמצע השינה שלו בעצבים גדולים כי הייתי צריכה עזרה טכנית במחשב בשביל עבודה ללימודיי, היה מאוחר והלימודים מתחילים מוקדם, לכן הרגשתי הרבה לחץ ושאני חייבת להעיר אותו כדי שגם אני אגיע לישון, אחרת ארגיש רע למחרת. הוא קם והתחיל לצעוק עליי ממש כמו שאני לפעמים צועקת עליו, שזו חוצפה וחוסר התחשבות נוראית ואיך אני מעיזה להעיר אותו בעצבים ככה כאילו שמגיע לי הכל. ושאם הוא היה עושה לי את זה זה בחיים לא היה עובר, אני תמיד שומרת על השינה שלי בחרדת קודש וצועקת עליו שזה מפריע לי כשהוא מדליק אור בחדר, וכעת אני מעירה אותו ועובדת עם אור בחדר.
אני באמת לא יכולה להסביר את הסתירה הזו לפעמים באופן שבו אני מרגישה שמגיע לי הכל ולא רוצה לתת כלום לאחר. אבל יש גם מקומות בהם אני כן אוהבת אותו ונותנת בכיף, אבל יש גם את המקומות של אנוכיות ילדותית שגורמת להרבה ריבים. כשהוא צעק עליי הבנתי כמה נוראית ההרגשה שצועקים עליך, מה שעשיתי לו כל כך הרבה. כמה זה לא בריא לנפש שמאשימים אותך ורואים בך אשם. לא מבינים את המניעים שלך. הוא גם נעשה חולה הרבה פעמים יחסית. הרגשתי שוב אשמה גדולה והרגשתי שאני חייבת להשתנות. הרגשתי שאני הבאתי אל מערכת יחסים זוגית נקייה את כל ההתחשבנויות האלה שפוגעות בבן זוגי ובעצמי, לפעמים אני צועקת ומתחשבנת איתו ולפעמים אותה התחשבנות ודיבור מרושע יהיו מופנים כלפיי- כאילו לימדתי אותו פחד והכנסתי מחלה סרטנית לזוגיות.
אני חייבת להתבגר, אבל זה קשה לי, וכשאני מרגישה כעס וזעם קשה לי להשתלט עליהם, אני מרגישה שחודרים לי לחיים, שמגיע לי לחיות בנוחות ובדרך שלי, ובאחת הבן זוג האוהב נראה כפולש ואויב שיש להעמיד במקום ולדרוך עליו עד עפר.
כיצד עלי להתמודד עם האשמות הקשות שיש לי לגביי עצמי במקומות האלה? אני מפחדת שפגעתי בבן אדם טוב, ואני פוחדת שאם הוא ידע את עוצמת הכעס שאני מרגישה כלפיו לפעמים כשהוא לא מסדר אחריו למשל או מתנהג באופן תיקני לטעמי, הוא יברח או ייפגע נורא. איך אני מסוגלת לחשוב עליו ככה?
איך כדי לעשות את השינוי? האם אני יכולה להמשיך בזוגיות ולהביא ריפוי ושינוי להתנהגות הזאת?
אני זוכרת שבילדות הרגשתי שאבי צועק עליי ועל אחי כל עימת ששברנו כוס בבית והיינו לא בסדר באופן כלשהו, אולי הפנמתי את התנהגות זאת לתוכי ואני חיה איתה בסכסוך, ומשחזרת איזשהם מקומות לא פתורים של שיפוטיות וקורבנות.
במכתב זה כתבתי את המחשבות הקשות ביותר שלי, כמובן שלא כל מערכת היסים שלנו מתנהלת באופן הזה, יש תקופות של חסד, וחברות אמת ועזרה הדדית ואהבה. אבל בתקופה האחרונה היו כמה מקרים שכאלה ואני מרגישה שאני לא רוצה לחיות כך.
תודה רבה! | | | בהודעה זו צפו 16 אנשים | | | | | אין באמור לעיל משום יעוץ או המלצה לטיפול כלשהו | |
|
