|
|
|
המקור ללחץ
פורסמה בתאריך: 09/05/2008 08:57
אני לומד במסגרת של תוכנית מצטיינים ומחוייב לממוצע שנתי של 90 לפחות. הלימודים נפרשים על-פני 5 ימים בשבוע, וברובם אני לומד בין 10 ל-12 שעות. תמורת ההישגים הגבוהים אני מקבל אמנם מילגה, אך זו מכסה רק את שכר הלימוד. על-מנת לממן הוצאות שוטפות (שכ"ד, אוכל וכו') אני נאלץ לעבוד לפרנסתי בערבים ובלילות. אני מאמין שכל אדם שפוי היה נלחץ ממצב דומה, אבל במקרה שלי נוסף גם גורם החשש מכישלון מצד אחד (כי בתור מתבגר אנטי -ממסדי נזרקתי פעמיים ממערכת החינוך, ובפעם האחרונה כבר לא חזרתי אליה) ומויתור-עצמי מצד שני (כי כל חיי יש בי מן צורך כזה להוכיח לכל העולם שאני שווה יותר ממה שכל העולם חושב.
הרבה פעמים כשמוטל על-גבי עומס כבד מידי אני בוחר שלא לעשות דבר, וכך קורה שאני דוחה במשך חודשים שלמים מטלות פשוטות. לא אגיש עבודה או מטלה לפני שאהיה משוכנע שאני עצמי מרוצה ממנה - והדבר דורש עבודה איטית ודייקנית.
התפיסות החברתיות שלי הן אנטי-ממסדיות באופן מובהק גם היום (וזה לא ישתנה...) אבל אני מחפש את שביל הזהב שבו אפשר לחיות בתוך המערכת גם מבלי להסכים עם דרכיה ומניעיה - ובכך אני מתקשה.
יש בי צורך עז להרשים אנשים סביבי ביכולת ביטוי מרשימה, בחדות אבחנה ובידע, ומצד שני - המון כעס על עצמי כאשר אני מרגיש שאיני ענו וצנוע כפי שהייתי רוצה להיות.
אני כועס על הקיבוץ שגדלתי בו ועל העוולות שהוא גרם לי ולאנשים קרובים אלי, ובוער בי הרצון לנקום, יום אחד, בעזרת השכל...
אני כועס על המדינה שמפקירה אנשים למות ברעב, בעוני ובדלות, שמונעת מהם חינוך והשכלה - ושמנגד מעשירה את כיסיהם התפוחים של קומץ בעלי הון ומקורבים.
אני לא מאמין יותר בטיפולים שמבוססים על שיחות - 20 שנה של נסיון לא מוצלח עם פסיכולוגים, פסיכיאטרים, יועצים חינוכיים ועוד הבהירו לי שאין בכך טעם....
| | | בהודעה זו צפו 14 אנשים | | | | | אין באמור לעיל משום יעוץ או המלצה לטיפול כלשהו | |
|
