|
|
|
תגובה לתשובה
פורסמה בתאריך: 10/05/2008 02:00
קודם כל תודה על תשובתך המהירה.
אני מתנצלת מראש על הפסימיות של תגובתי, בדרך כלל אני אופטימית אבל הסיטואציה הנוכחית לקחה ממני את שרידי האופטימיות שנשארו בי. נכון שבשנים האחרונות התמודדתי עם בעיות כלכליות קשות ועדיין לא נראה להן פתרון באופק, לגבי אבדן הבית בו אני חיה הוא היתה של אימי לי אישית מעולם לא היה רכוש על שמי אך אולי באבדן בית אתה מתכוון למה שקרה לאחרונה עם כך שזרקו הכל, האם לכך התכוונת באובדן בית? אובדן משפחה, מעולם לא הייתי נשואה ואין לי ילדים ולמעשה היתה רק אימא שלי שטיפלתי בה לאורך השנים (לכן גם נשארתי לבד, אני חושבת), האם באובדן משפחה אתה מתכוון לכך שנאלצתי לאשפז אותה במוסד גריאטרי? למה אתה מתכוון ללמוד לדעת משהו שיעביר אותי למימד אחר? בתקשורים שלי נאמר לי שיש לי את היכולת לחצות מימדים, זמנים, מישורי הווייה, ובעצם כל מישור של זמן או מימד אך יכולת זו "נסגרה" בכדי שלא אוכל להשתמש בה מכיוון שאילו יכולתי להשתמש בה כעת הייתי בוחרת לא לחזור למימד ולזמן הנוכחי. לגבי איך לחיות ברווחה לכך נדרש חומר, כלומר כסף, כך שאיני יכולה להיות ללא צורך בחומר, דווקא החומר הוא זה שיאפשר לי לעוף אל על. לגבי הייעוד שלי, מה שנאמר לי הוא שהייעוד שלי הוא ללמד ולטפל באנשים בעזרת הילינג, גופנפש, וכל תורה הוליסטית אחרת שאני מתחברת אליה ובסופו של דבר לפתח משהו משל עצמי וללמד אותו. גם לכך יש צורך בשקט והחיים שלווים ללא כל הסערות איתן אני מתמודדת יום-יום ועם חוסר רצון לחיות את החיים האלה, בסיטואציה הנוכחית, אני לא שונאת את החיים אני שונאת את המצב שאני נמצאת בו ולא מצליחה לצאת ממנו, אני מנסה כל מיני דרכים בכדי לצאת וכל דבר רק תוקע אותי יותר ויותר עמוק בצרות ובעיות מכל כיוון, כלכלי, בריאותי, נפשי, ניסיתי את הדרך שיעצת לי לראות את השחרור מהעבר בסיטואציה הקשה שעברתי, אבל אין לי את הכוחות להתמודד עם זה, כל מה שאני מרגישה זה שאני לא רוצה להיות במצב הזה, אני רוצה לגמור עם זה ולא איכפת לי איך. לגבי ניצול זכויותיי, פניתי לביטוח לאומי בכדי לקבל אחוזי נכות ועזרה, והאמת היא שלאחר מה שקרה אני חוששת מהעזרה של הרשויות מכיוון שמי שעשה את זה היו נציגים של משרד הרווחה, שהיום מתנערים מאחריות למה שקרה. שינוי מקום הדירה הוא קודם כל בלתי אפשרי מכחינה כלכלית, כאן אני חיה בבית של אימי ואין לי הוצאות של שכ"ד וכד', ומלבד זאת אני חיה במושב והקרבה לטבע היא שעוזרת לי להחזיק מעמד, אני ממש לא מסוגלת לחיות בעיר, למרות שכולם אומרים לי שאפשר להתרגל, האמת שחייתי 12 שנים בעיר ותמיד חיכיתי לרגע שאחזור הביתה למושב, כך שיכול להיות שאפשר להתרגל אך המחיר שזה יגבה ממני הוא אובדן החיות, החיוניות, השמחה, בקיצור כל מה שבעצם מאפשר לך להמשיך לחיות. אני חושבת שזה מחיר גבוה מידי מכדי לשלם על מעבר למגורים בעיר, ומכיוון שאני רווקה לא אוכל לחיות במושב או בקיבוץ כי לשם מקבלים רק משפחות.
סליחה על האורך והפסימיות אך זה מה שאני מרגישה ואני עדיין מבולבלת, אשמח אם תוכל להבהיר לי קצת יותר.
תודה,
זהבה | | | בהודעה זו צפו 20 אנשים | | | | | אין באמור לעיל משום יעוץ או המלצה לטיפול כלשהו | |
|
