ואחרי כמעט שבוע שהלך די טוב שוב מצאתי את עצמי בורחת המפיכחות המשעממת הזו. גיליתי מעט מואד חברים בחיים שלי. היו לי כיביכול חיים מאוד עמוסים ועכשיו משעמם לי עצוב לי קשה לי מפחיד לי ואין לי למי להגיד. אני אמורה להיות חזקה מבינה אמיתית ואני כל כך לא. אני לא יודעת לחשוף אפילו מול המשפחה שלי את הייסורים שלי כי אחר כך הם צוחקים עליהם. אני לא יודעת מה לעשות. אני כאילו מחכה שמישהו יבוא ויגיד לי ומצד שני אני רוצה להיות מספיק חזקה כדי לדעת תמיד כמה כוחות יש לי ושגם ההרגשות ההללו יחלפו. ואני פשוט עייפה מלחזק ולאסוף את עצמי ואולי אני לא מחזקת וסתם נדמה לי וגם שם אני עושה איזה טיוח?
