דמנציה הינה אוסף תסמינים כלליים שמתבטאים בתהליך ניווני של תפקוד המוח. דמנציה נגרמת עקב מגוון מחלות ופגיעות. היא מהווה תהליך שכיח בקרב קשישים ואנשים בגיל המבוגר. התסמינים אשר יופיעו ראשונים במצבי דמנציה יכללו פגיעה בתחושת העצמי, תחושת הזמן והמקום. תסמינים אלה הולכים ומחריפים, בדרך כלל, במהלך הזמן. דמנציה, מכל סוג שהוא היא תהליך פרוגרסיבי, אשר יכול להתקדם באופן מהיר או איטי תלוי באדם הספציפי.

 

אבחון דמנציה נעשה על פי הסיפור הקליני, בדיקת הרקע המשפחתי, מבחנים התנהגותיים ומחשבתיים  ובדיקות פולשניות. הערכה היא כי בארץ חיים כ-80,000 איש חולי דמנציה. חולים אלה מוגדרים כתשושי נפש ולכן זכאים להטבות והנחות מסוימות בשירותי הרפואה. רוב מקרי הדמנציה אינם מטופלים באופן ישיר מבחינה תרופתית אולם הם מחייבים מעקב ובקרה אחר חולים אלה באופן רציף וקבוע. החולה מוצמד למטפל אשר ילווה אותו למרבית שעות היממה, בין אם מבני משפחתו ובין אם מטפל או מוסד בתשלום. 

 

תסמיני הדמנציה
ישנם תסמינים רבים לדמנציה, שהעיקרי והמוכר מהם הוא איבוד הזיכרון. בדרך כלל החולים מאבדים את הזיכרון לטווח קצר, ולכן הם מתקשים בזכירת שמות חדשים, מקומות או סימני תקשורת נפוצים. איבוד הזיכרון יתבטא גם בקושי בשליפת מילים ובדיבור בכלל, קושי בפעילות יומיומית כמו זכירת כיבוי התנור או הכנת ארוחה פשוטה. החולים עלולים להתחיל מטלה כלשהי ולעזוב אותה באמצע מכיוון ששכחו כי עשו משהו.

 

כמו כן, אנשים אלה יתקשו בהבנת מצבים והשיפוט שלהם לגבי סיטואציות שונות יהיה מוטעה, ברוב הפעמים. טעויות בשיפוט יבואו לידי ביטוי בייחוד במצבים אשר דורשים חשיבה מופשטת וכוללנית יותר. כמו כן, הדמנציה כוללת שינויים קיצוניים וחדים בהלכי מצב הרוח. החולים ייטו לעבור מצחוק לבכי תוך זמן קצר. כמו כן שינויים התנהגותיים אחרים אפשריים אף הם כמו פחדים שונים או הזיות. פעמים רבות, הם יפחדו לצאת החוצה ולפגוש אנשים מוכרים או זרים.

 

סוגי הדמנציה הקיימים
ישנם שני סוגי דמנציה עיקריים השונים זה מזה במקום הפגיעה: דמנציה קורטיקלית ודמנציה תת קורטיקלית. לכל אחד משני סוגי הדמנציות ישנה רשימת גורמים ארוכה. אולם את הדמנציה הקורטיקלית מייצגת מחלת האלצהיימר, בעוד שאת הדמנציה התת קורטיקלית מייצגת מחלת הפרקינסון. במחלת האלצהיימר הפגיעה מתחילה באזור הנקרא היפוקמפוס אשר הנוירוטרנסמיטור העיקרי בו הוא אצטילכולין. במחלת הפרקינסון הנוירוטרנסמיטור העיקרי הוא הדופאמין.

 

מחלות נוספות אשר גורמות לדמנציה הינן שבץ מוחי, חשיפה לרעלנים שונים, חסר וויטמינים, פציעות, הידרוצפלוס ועוד. בשנים האחרונות נעשה ניסיון להוכיח את הקשר שבין דמנציה וגורמים גנטיים תורשתיים. ההמלצה להימנע ממצבים אלה כוללת עידוד פעילות מוחית מחשבתית של קשישים (משחקי חשיבה, קריאה ופתירת תשבצים), עידוד פעילות גופנית, הפסקת שתיית משקאות אלכוהוליים, משקל תקין תוך שמירה על תזונה מאוזנת מלאה בשמן מסוג אומגה שלוש ושש.