בימי הסתיו אפשר להריח את ריחו של הגשם הראשון המרענן שמרחיב את הנשימה אפשר גם להתענג (או לא) על ריח של גויאבות כשחולפים ליד דוכני הפירות בסופר או בשוק.
הגויאבה היא אחד מהפירות השנויים ביותר במחלוקת ומחלקים את האוכלוסיה לאלו ש'הרוסים' על הפרי ולאלו שלא מסוגלים אפילו להתקרב אליו בגלל ריחו העז וטעמו יוצא הדופן.

 

אז חוץ מהריח מה יש בגויאבה? אלו תכונות מכתירות אותה כפרי על? הנה כמה עובדות.

 

גויאבה (GUAYABA בספרדית, PSIDIUM שם מדעי, פאלונג-בשפה התאילנדית)) שייכת למשפחת ההדסיים ומונה כ-100 מינים. מוצאה במרכז ודרום אמריקה. היא הגיעה לארץ בראשית המאה העשרים ואומצה בעיקר ע"י הערבים שהכירו את הפרי ממצרים. הפריצה שלה לשוק בארץ קרתה לאחר מלחמת ששת הימים.

עונת הגויאבות היא בחודשים אוקטובר נובמבר והזן שנמצא בשווקים הוא מסוג 'בן דב' על שם האגרונום שפיתח אותו. אפשר למצוא גם גויאבות: תותית, ננסית, אדומה, ורודה וגויאבה חורפית.

הפרי הוא בצורת אגס קליפתו צהובה, אדומה או ירוקה תכולתו כתומה בהירה או בז' ומכיל זרעים קשיחים רבים והטעם ארומטי אופיני מתוק חמצמץ. לרוב הזנים ריח חריף שנובע מחומצת הציפורן שבפרי.

 

החלקים שבשימוש: פרי, עלים וקליפת הגזע.

 

מכילה:
מים כ-81%                                   אשלגן 270 מ"ג
חלבון 0.9%                                  מגנזיום 13 מ"ג
שומן 0.4%                                    סידן 39 מ"ג
פחמימות 12%                              ברזל 0.6 מ"ג
תאית 5.3%                                  ביתא קרוטן 1242 מק"ג
במאה גרם גויאבה :                       ויטמין C  183 מ"ג
קלוריות 56                                   ויטמיני B1 B3 B6
נתרן 4 מ"ג                                    רטינול 180 מ"ג

 

 

גויאבה נחשבת כפרי בריא ביותר בגלל תכולת הויטמינים, הסיבים והערכים התזונתיים. במיוחד הזן האדום שמכיל כמות של בערך פי 4 ויטמין C מכמותו שבתפוז, הכמות יורדת עם ההבשלה וההתרככות לכן, רצוי לאכול גויאבה קרוב לקטיפתה או רכישתה כדי לנצל את כל מרכיביה האיכותיים. לגויאבה שאינה טריה יש קליפה לא מבריקה.

במידה והפרי עדיין בוסר רצוי להניח אותו בקרבת תפוח או בננה.

מרכיבים נוספים - פקטין, טאנינים, חומצה אסקורבית, לקטינים, ספונינים, קרוטנואידים, חומצות אמינו, חומצות שומן חיוניות כמו: חומצה לינולאית ואלפא לינולנית, פלבנואידים כמו: קוורציטין ואיזו קוורציטין, לויקוציאנידים, שמנים נדיפים.

פרי הבוסר עשיר מאוד בטאנינים והעלים עשירים בעיקר בקוורציטין.

 

פעילות:
אנטי אוקסידנטי, אנטי בקטריאלי, אסטריג'נטי (פעילות מכווצת), עוצר שלשול, הפלבנואידים נוגדי עויתות, מרגיע שרירים חלקים של המעי.

הלקטינים נקשרים לחיידק E.COLI ומונעים הצמדותו למעי.

 

בניסוי במעבדה IN VITRO הראו שהעלים וקליפת הגזע מסוגלים לעכב התפתחות חיידקי שיגלה, בצילוס, קולי קלוסטרידיום, סלמונלה, פסוידומונאס ופטרית השמו הלבן.

 

התוויות
לשלשולים בילדים ומבוגרים, לדיזנטריה, למזהמים כמו: וירוסים, פטריות, חיידקים, בשימוש חיצוני ופנימי, לטיפול בשיעול, דלקת גרון, הורדת חום.

בשימוש חיצוני- לדלקות עיניים.

 

התוויות נגד
במצבים של היפוגליקמיה מאחר והפרי מוריד רמות סוכר בדם.

הגויאבות האדומות נחשבות ליעילות במלחמה בסרטן. 

אינטראקציות עם תרופות-לא נמצאו.

 

ברפואה המסורתית
האינדיאנים שגרים באזור האמזונס עושים מרתח מהעלים והגזע לטיפול בשלשולים ודיזנטריה, דלקות גרון, הקאות, קלקול קיבה, ורטיגו, ולהסדרת המחזור החודשי.

לריח רע מהפה (הליטוזיס) ודימום בחניכיים-לועסים עלים רכים של גויאבה.

מירתח מהעלים משמש לשטיפת פה וגרגור במקרים של פצעים בפה ודימום מהחניכיים. 

 

תרופת סבתא
לטחורים-מירתח של עלי גויאבה עוצר דימומים. מריחת המקום המדמם ושטיפת המקום פעמיים ביום.

 

צורות הכנה
אכילה כפרי טרי (הגויאבה אינה נשמרת לאורך זמן בטמפרטורה רגילה) בסלטי פירות, סלטי ירקות, כמיץ (לסנן את הגרעינים), בשייקים, אפשרות לעשות מקפא של גויאבה מרוסקת בבלנדר בתוספת חלב שקדים, חלב סויה, חלב שיבולת שועל, לצרוב על הגריל ולאפות עוגות.

גויאבות אדומות מחליפות במקרים רבים את העגבניות ברטבים המיועדים לאנשים עם רגישות לחומציות העגבניות.

בתעשיה מיבשים גויאבות לאבקה שמכילה 2500-3000 מ"ג ויטמין C ועושים מזה קרישים, ריבות, פודינג, דברי מאפה, ממתקים, רסק וממרח בגלל העושר בפקטין.